יום שני, 16 באוקטובר 2017

שורדים

אני לא יודעת אם זה רק אני.

אני לא יודעת אם זה רק אני שלאחרונה זה נראה לה שהכל נהיה יותר קשה, שכשבעיה מסוימת באה לפתרונה צצות אחריה מליון בעיות אחרות, וכשנדמה לי שהשלמתי עם החיים, קורה משהו שגורם לי להבין שפשוט אי אפשר להשלים עם החיים.

אני מחפשת מישהו שיסתכל לי בעיניים ויגיד לי שטוב לו בחיים.

טוב, זה ברור שגם לי יש את הרגעים השלווים והרגועים, שאני מבטלת את כל הבעיות בהינף יד ואומרת "שטויות, הכל יעבור". אך התכלס, רגעים אלו הופכים לאט לאט לנדירים יותר ויותר, אני לפעמים מנסה בכוח למצוא רגע כזה, ליצור רגע כזה, אך התמימות שלי והאמונה שלי בחיים נטולי בעיות, כאבים וחוסר אונים נעלמים.

אבל.

אבל אני לא מתייאשת, אני חזקה! אני מבטיחה לעצמי כל פעם מחדש שאני יחזיק את הראש מעל למים, כמה שאפשר.

הבטחה.

אני מבטיחה לעצמי שאני אמצא את הפתרון! לא רק פתרון לשרוד. אני אמצא את הפתרון להנות. אני אמצא את הפתרון להצליח ולהיות שמחה. גם כשקשה.

הייתי עמוק בתוך החושך המסמיך. הייתי בתוך יאוש אין סופי. הרגשתי קינאה לאלו "שזכו" לעזוב את העולם.

לא עוד. יש מוצא!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה